"אני מאוד כועסת על ילדיי" היא פתחה וכאילו סיפרה שהיא נרשמה לעוד קורס, ורק כשהוסיפה "אני כבר חודש לא מדברת איתם" הבנתי כמה היא פגועה ואכולה מבפנים. אמא היא אמא.
באותה הנשימה, היא מספרת, "הילדים שלי כועסים עליי - על שאני כועסת עליהם", "כבר חודש אני לא מזמינה אותם לארוחות"..
כן היא רוצה בשינוי, לא היה לי ספק.
"שתתנהג כמו אמא" / "שיתנהגו כמו ילדים".. משפטים ששמעתי לא מעט פעמים, מלאי רגש ופגיעה, אך בכל פעם ברור לי שעבור כל משפחה הם משקפים משמעות אחרת לגמריי, אמירות שיושבות על דברים אחרים, נסיבות אחרות ועל כוונות אחרות. ועם זאת, תמיד תמיד, הדרך להתמודדות נכונה היא אחת - לשבת ולשוחח על הדברים. לפתוח, לשתף, לפרק, לעיתים אף לגעת במשקעי עבר, להבין את הכאב של השני (אבל באמת) להבין את הפגיעה של כל צד, את הציפייה ומנגד את האכזבה שנולדה מהתנהלות בני המשפחה בפועל, זו שהובילה באופן בלתי נמנע לנתק של היום..
התהליך הוא לא פשוט וכתהליך רגשי, הוא לא יהיה קל עבור אף אחד מהצדדים (גישור משפחתי). אבל בתהליך נכון - הם יחוו, אולי בפעם הראשונה, שיח אמיתי, כנה ועמוק על הדברים, על התחושות, על הרגשות, על הציפיות, על האכזבות ועל החוויות היומיומיות שהם חווים במודע ושלא מודע, עם בני משפחתם ועם הסובבים אותם.
הסוף הוא טוב, הסוף הוא שמח - הסוף הוא משפחה אמיתית בחזרה, כפי שהם רוצים ורצו בה מההתחלה..